"הלקוחות משלמים על החיילים ופשוט הולכים": קפה קוני, בית הקפה שהפך לבית

תמיד היה לה חלום אחד: מקום משלה שאפשר לארח בו אנשים.

שרון קליינהאוז מגיעה מעולם האירוח, לא מעולם השף. היא ובעלה — הוא במקור מאופקים, משפחתו עדיין גרה בעיר, והיא מקיבוץ חצרים — בדקו בזמנו אפשרויות שונות, אפילו צימרים עם ארוחת בוקר. ואז נחתה ההחלטה: בית קפה. באופקים.

ואגב, השם. "קוני" הוא לא מותג שנבחר בישיבת שיווק — זה פשוט הכינוי שלה.

"ממש הרגשנו שיש פה צורך," היא אומרת. באותה תקופה היה בעיר בית קפה אחד בלבד. "אין עיר שיש בה בית קפה אחד."

בית מגורים שהפך למקום

מה שהם עשו אחר כך היה קצת חריג. במקום לשכור מקום במרכז מסחרי, הם שיפצו בית מגורים ברחוב הרצל 20 — עד היום השכנים מסביב הם דיירים רגילים.

"אני ממש אוהבת את זה," אומרת שרון, "שיש מקומות לא רק במרכזי קניות, אלא גם בתוך שכונה ותיקה." הם שיפצו בעצמם. הריהוט בהתחלה היה כולו יד שנייה. התוצאה — לקוחות שכותבים שזה מרגיש כמו צימר בצפון, עם עץ, כלי חרסינה בעבודת יד ואווירה כפרית — לא נבנתה על ידי מעצב, אלא בידיים.

בהתחלה אנשים אפילו שאלו אותה למה יש חומה שמסתירה את המקום מהרחוב. "חשוב לי שיהיה להם נחת, רוגע וניתוק," היא מסבירה. היום, היא אומרת בחיוך, הם מבינים.

תפריט מהמטבח של הבית

אין כאן שף שבנה תפריט. "בניתי אותו מדברים שאנחנו אוהבים לאכול בבית," אומרת שרון. והוא נשאר קטן במכוון: "אני רוצה שהכול יהיה טרי, עם תחלופה גבוהה."

זה גם אומר שהוא כמעט בלתי ניתן לשינוי. "כשמבקשים ממני להוסיף מנה, אני תמיד אומרת שאם אני מכניסה מנה — אני מוציאה מנה." פעם אחת הם ניסו להוריד מנה מהתפריט. הלקוחות לא סלחו.

המנה שהיא הכי גאה בה מגיעה מהשורשים שלה. "אני בולגרייה," היא אומרת, וממליצה על הבניצה — מאפה בולגרי פריך, חמים ומנחם. גם הפסטות זוכות לאהבה גדולה, במיוחד אחת עם חמאה, לימון ופרמזן.

והמקום מנגיש את עצמו לכמה שיותר אנשים: כשרות מהדרין, שפע מנות ללא גלוטן (פיצות, פסטות, סלטים, שקשוקה, טוסטים) וגם אפשרויות טבעוניות.

הבעלים שמגישה לך את הצלחת

בניגוד לרבים, שרון נמצאת שם. יום-יום. "לא בכל מקום הבעלים נמצא, ואני לא רוצה שמישהו ינהל במקומי."

היא מספרת שלפעמים לקוחות מתביישים שהיא זו שמבשלת להם, מגישה, מפנה.

"זה לא מביך אותי ולא מתחת לכבודי. אני אוהבת אנשים, ואוהבת לשרת אנשים. זה ממש כיף לי."

שרון קליינהאוז, קפה קוני

את הצוות היא מתארת כמשמעותי לא פחות. "כל הזמן אומרים לנו שהצוות עושה את המקום." העובדים הם ברובם צעירים, בדרך ללימודים או לטיול בחו"ל, וכשאחד עוזב — הוא בעצמו מביא את המחליף. "כולם עושים פה הכול. כל המלצרים יודעים גם לבשל."

הטוסט של נהוראי

ואז מגיע החלק שקשה לספר.

בשבעה באוקטובר, בית הקפה עצמו לא נפגע. אבל בן זוגה של אחת העובדות, סמל ראשון נהוראי סעיד ז"ל, נפל באותו בוקר בקרב על העיר.

נהוראי, בן 21, היה לוחם בגדוד 92 של חטיבת כפיר, ושהה בחופשת חג בבית. כששמע על חוליית המחבלים שפשטה על שכונת מישור הגפן, הוא נטל את נשקו האישי ויצא לזירה. אחרי קרב גבורה מול המחבלים — הוא נפל. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון, והובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באופקים. הוא הותיר אחריו הורים, חגית וזוהר, וארבעה אחים ואחיות.

בקפה קוני הוציאו לזכרו מנה: "הטוסט של סעיד". היא נמצאת בתפריט עד היום. "זה מאוד מרגש אותי," אומרת שרון בשקט. "כל פעם לקוחות מגיעים, שואלים, ורוצים שנספר עליו."

בחודשיים הראשונים אחרי הטבח הם היו סגורים לגמרי. לא הייתה מיגונית, והיא חששה להביא את העובדים. חלקם יצאו למילואים, וכולם, כמו כל המדינה, נשאו את זה בדרכם. וכשהרגישו שיש ביקוש וצורך — פתחו בהדרגה, בהתחלה רק עד הצהריים.

מה שקרה אז שינה את המקום. חלק ניכר מהלקוחות הקבועים, מהמועצה האזורית אשכול, היו מפונים. ובמקומם הגיעו חיילים. "בחודשים הראשונים, לדעתי 80% מהלקוחות שלנו היו חיילים," היא אומרת. הם היו מכינים להם עוגיות כל פעם שהגיעו.

ואז התחיל דבר שלא מפסיק עד היום: לקוחות רגילים משלמים על שולחנות של חיילים — ופשוט הולכים.

"רק שבוע שעבר לקוח שילם על שולחן של 12 חיילות. הם משלמים, ואז הולכים. ואחר כך החיילות מבקשות חשבון, ורק אז אנחנו מספרים להן. הן מתרגשות. וזה מרגש כל פעם מחדש."

שרון קליינהאוז

עוד שינוי מפתיע: לפני השבעה באוקטובר לא היו לה בכלל תפריטים באנגלית. "אף פעם לא היו פה תיירים." היום מגיעות משלחות וקבוצות מכל העולם — והיא הדפיסה תפריטים באנגלית.

מה הלאה

שלוש וחצי שנים אחרי הפתיחה (מרץ 2023), קפה קוני מרחיב את שעותיו. מתחילת החודש הם פתוחים גם בערבים — שלישי, רביעי וחמישי עד עשר בלילה — ומתכננים תפריט ערב שונה, עם יינות.

"חסר פה בילוי לערב," אומרת שרון. בחצר האחורית, ששופצה, הם מתכננים ערבי קונספט: פופ-אפ של שפים, זמרים, אירוח אמנים. הם גם מארחים אירועי חברה ואירועים פרטיים (מומלץ לתאם מראש).

ומעניין לשמוע מה היא מאחלת לעצמה — ולעיר. "אני ממש בעד שיפתחו פה עוד בתי קפה ועוד מסעדות," היא אומרת, בלי טיפת חשש מתחרות. "אנשים רוצים גיוון. אם יהיו פה עוד מקומות, ילכו לשם, ויחזרו גם אליי. זה מה שקורה בעיר תוססת. הלוואי שיפתחו פה עוד."

והמסר שלה למי שעדיין לא הגיע פשוט: "שינסו. שיבואו לפחות פעם אחת. ואם יאהבו — שיחזרו."