״עברו איתי 900 נפשות בלי מילה אחת״: הרב בנימין מלכה, האיש שאופקים נשענת עליו

יש דרך אחת פשוטה להבין מיהו הרב בנימין מלכה, והיא לא קשורה בכלל לתארים, לתפקידים או למועצה הדתית. היא קשורה למה שקרה ביום שבו החליף מקום עבודה.

לפני שנכנס לתפקידו הנוכחי ניהל הרב מלכה במשך שנים ארוכות שתי מרפאות בעיר — שתים־עשרה שנה בלאומית, שבע שנים בכללית. וכשעבר ממקום אחד לשני, קרה דבר שקשה למצוא לו הסבר בעולם של שיווק ופרסום: מאות משפחות פשוט קמו והלכו אחריו.

"עברו איתי 800, 900 נפשות, בלי שאני אדבר איתם מילה. כי ידעו שאיפה שאני נמצא — אני אשתדל לעזור לציבור."

הרב בנימין מלכה

המשפט הזה, מתברר במהלך השיחה, הוא לא סיסמה. הוא שיטת חיים. הוא חוזר שוב ושוב, בכל תחנה ובכל סיפור — לא כסף, לא כבוד, לא תואר. שירות.

ויתר על השכר, בחר בציבור

המעבר מהמרפאה אל המועצה הדתית לא היה מובן מאליו, והרב לא מנסה לייפות את זה. "שם השכר היה יחסית גבוה יותר," הוא אומר בגילוי לב. אבל בשנים שבהן כיהן כחבר מועצת העיר, נתקל שוב ושוב בתושבים שדפקו על דלתות — ונשארו בחוץ. בקשות שלא נענו, אנשים שלא היה להם למי לפנות. "החלטתי שאני צריך לעשות שינוי — לבוא ולעזור לציבור."

אחת־עשרה שנה הוא בתפקיד. הוא כבר הגיע מזמן לגיל פרישה — ובכל זאת, בכל בוקר הוא שוב שם, בלשכה. למה? התשובה שלו מצחיקה אותו בעצמו: "ראש העיר לא רוצה שאעזוב, הרב לא רוצה, והציבור לא רוצה. אז אנחנו ממשיכים, עד שהשם יעזור."

מ־40 עסקים כשרים ל־120

ביום הראשון שלו בתפקיד, הדבר הראשון שעשה הרב מלכה לא היה ישיבת הנהלה ולא הצהרת חזון. הוא פשוט ישב עם העובדים ושאל אותם מה מציק להם. משם, כלשונו, התחיל "להריץ כל מה שרק אפשר".

המספרים מספרים את השאר. "כשנכנסתי היו בערך 40 עסקים עם כשרות," הוא משחזר. "היום אנחנו סביב 120." פי שלושה. ולא רק בכמות — לדבריו, רמת הכשרות באופקים נחשבת היום מהטובות בארץ. את הקרדיט הוא ממהר להעביר הלאה: "כי הרב פה ירא שמיים גדול, מאוד אכפתי, ועושה את העבודה בצורה הטובה ביותר."

גם את הקשר עם גבאי בתי הכנסת — שכמעט לא היה קיים לפניו — בנה מחדש. "מיד אספתי את הגבאים," הוא מספר, ומאז הם מתכנסים פעמיים בשנה, עם רבנים שמגיעים לחזק, ותוכניות שעוזרות להם לנהל טוב יותר את בתי הכנסת. במקביל מחלקת המועצה לתושבים לוחות שנה, חוברות הלכה יומית וחוברות הלכות. "כל מה שאפשר לסייע לציבור — אנחנו עושים בלב חפץ."

ויש עוד עיקרון אחד שהוא לא מוותר עליו: הכסף חוזר לקהילה. "במקום לקחת את הכסף ולהשתמש בו לבד, כמו שמועצות אחרות עושות," הוא אומר, "העדפתי לתת אותו כסיוע לפעילויות של הציבור, ולהשתתף איתו."

"אתם יודעים לעשות כבוד לנפטרים"

אחד המקומות שהרב מלכה גאה בהם במיוחד הוא דווקא המקום שרוב האנשים מעדיפים לא לחשוב עליו: בית העלמין. המנהל שם, לדבריו, "עושה עבודה יוצאת מן הכלל", ובשנים האחרונות הושקעו שם מאמצים גדולים כדי שהמקום יהיה מכובד ונוח למשפחות — כולל הרחבה משמעותית של אולם הסעודות, עם מיזוג ותאורה, למשפחות שמתכנסות לברכות ולדברי תורה בימי השבעה, השלושים והשנה. "זה לא מצוי במקומות אחרים," הוא אומר.

התושבים רואים את זה. הרב משתף בסיפור קטן שממחיש הכול: ראש עיר לשעבר פגש אותו באחת ההלוויות, ואמר לו בחצי חיוך שכשיגיע יומו — כך הוא רוצה שיטפלו גם בו. "כי אתם יודעים לעשות כבוד לנפטרים." מישהו בסביבה מיהר להשתיק, אבל הכוונה הייתה ברורה: אין מחמאה גדולה מזו למי שרואה בכבוד המת שליחות.

עיר שגדלה — ומועצה שרצה אחריה

אופקים של השנים האחרונות גדלה בקצב שקשה לעכל, והמועצה הדתית מנסה לא רק לעמוד בקצב — אלא להקדים אותו. הרב מלכה מונה בשטף: ארבעה מקוואות פועלים כיום בעיר, אחד מהם פתוח עד חצות, למי שחוזרת מנסיעה או מיום עמוס; מקווה חדש ומרווח ברמת שקד נמצא לקראת סיום; ומתוכננים מקוואות נוספים בשכונות החדשות — רמת שקד, שכונת נח ואפיקי נחל.

גם בבתי הכנסת ניכרת הצמיחה: שניים כבר נבנו בשכונת הפארק, ועוד מתוכננים באפיקי נחל. הבנייה עצמה, הוא מדגיש, באחריות העירייה — "אנחנו משתדלים לדחוף כמה שיותר, שיהיה נוח לציבור."

ופרט קטן שמעיד על הדקדוק: העירוב של אופקים נחשב מהמהודרים בארץ. מפקח בודק אותו מדי יום שישי, והמועצה אף הגיעה להסדר עם החברה הכלכלית, שמחייב את הקבלנים העובדים בפיתוח העיר שלא לפגוע בעירוב — ואם צריך, לתאם מראש.

בבית העלמין, בינתיים, כבר נפתח גוש שני עם אלפי חלקות נוספות. כששואלים אותו על זה, הקול שלו מתרכך. "אנחנו מקווים שלא נצטרך אותן," הוא אומר בשקט. "שיבוא המשיח."

לחסוך לזוגות את הריצות

בתחום רישום הנישואין המטרה, אומר הרב, פשוטה: שזוג צעיר יתעסק בחתונה, לא בבירוקרטיה. "העובד שלנו, הרב מאיר, בודק בעצמו איפה ההורים התחתנו ומוציא את התעודות מהמועצות — כדי שהזוג לא יצטרך לחפש אותן בבית." לזכאים יש גם הנחות: חיילים, בחורי ישיבה וסטודנטים. ובקרוב, הוא מוסיף, יעלה לאוויר אתר אינטרנט של המועצה הדתית, שירכז את כל השירותים והמסמכים במקום אחד.

הלילה שבו קיבל את הנופלים

ואז מגיע הרגע בשיחה שבו הרב מלכה משתתק לרגע. החלק שהוא מתקשה לספר — אבל מספר בכל זאת. כי מישהו צריך לזכור.

שבת, השבעה באוקטובר 2023. בשעה אחת בצהריים, בעוד הקרבות נמשכים, יצא הרב מלכה לחדר המצב — ומשם ישירות לבית העלמין. האמבולנסים החלו להגיע, בזה אחר זה. ובשעות הראשונות, מול השערים שנפתחו, הוא עמד שם כמעט לבדו.

בסופו של דבר הגיעו לאופקים כמאה נופלים ויותר — בני העיר שנרצחו בבתיהם וברחובות, לוחמים מזירות הלחימה, וצעירים ממסיבת נובה. הרב מלכה עמד שם בשני הכובעים שהוא נושא על גבו שנים: כיו״ר המועצה הדתית, האחראי על בית העלמין — וכמפקד זק״א אופקים.

במוצאי שבת נחלצו לעזרתו מתנדבי זק״א מכל האזור — אופקים, באר שבע, נתיבות, ערד — ויחד נשאו את המלאכה הקדושה והקשה מכולן. שלושה שבועות רצופים ליוו הרב והמתנדבים את המשפחות, ליווי צמוד, יד ביד, עד ההלוויה האחרונה. גם ברגעי הזיהוי הקשים מנשוא, מול המשפחות — הוא היה שם. לא שלח אף אחד במקומו.

"אני רגיל שנים רבות לטפל בנפטרים. אבל דבר כזה — לא ראיתי מעולם."

הרב בנימין מלכה, על ליל השבעה באוקטובר

ואז הוא אומר משפט שמעטים בעמדתו היו מעזים לומר בקול: יותר משנה אחרי אותו לילה, הוא היה בטיפול נפשי בעקבות מה שראה. הוא לא מסתיר את זה ולא מתבייש בזה. להפך. אולי זו העדות הכנה ביותר למחיר האישי ששילם — ולמסירות שבה נשא אותו, בלי להעביר את המשא לאף אחד אחר.

"השם יעזור," הוא מסכם את הפרק הזה בקול נמוך, "שנזכה לימים טובים יותר."

מה נותן לו כוח להמשיך

אחרי הכול — עשרות שנים של שירות, תפקיד שלא נגמר אף פעם בארבע אחר הצהריים, ופצע שעדיין לא הגליד — שאלנו את הרב מלכה את השאלה הפשוטה מכולן: מה נותן לך כוח לקום לזה כל בוקר מחדש?

הוא לא היסס. "לראות שנעשים דברים. שאנשים נהנים מזה, אומרים תודה, ומעריכים עשייה שהיא לא תמיד סטנדרטית. זה מה שנותן לנו את הכוח להמשיך לתת את השירות הטוב ביותר לציבור היקר שיש לנו כאן באופקים."

ואז, רגע לפני שנפרדנו, הוא הוסיף עוד משפט אחד. לא הצהרה — תפילה קטנה:

"שהקדוש ברוך הוא ייתן לנו כוחות ובריאות. אמן."

הרב בנימין מלכה