היום, 7 באוקטובר, מלאו שלוש שנים לשבת השחורה שבה נרצחו 33 בני אדם באופקים. ברחובות מישור הגפן הזיכרון נמצא בכל פינה: תמונות, דגלים, ציורי קיר וצלליות ברזל של השוטרים שנלחמו כאן. את כל אלה הקימו התושבים בעצמם, בכל מקום שבו נפל אחד הנרצחים. השכונה היא היחידה מבין זירות הטבח שלא פונתה. התושבים ממשיכים לגדל בה ילדים, לעבוד ולחיות, כשהזיכרון צמוד אליהם.
ההכרה שלא הגיעה
לפי התחקיר של "הארץ", שורדי הטבח באופקים מעולם לא נכללו באחריות מנהלת תקומה. הם גם לא קיבלו את מסלולי הטיפול וההכרה שניתנו לשורדי המסיבות ולתושבי יישובי העוטף. בשכונה שבה כמעט כל משפחה חוותה את אותו יום מקרוב, התחושה היא שהמדינה פשוט לא הגיעה.
אסתר גבאי, בת 66 מרחוב התמר, עמדה באותה שבת שעות ארוכות ליד החלון כשילדיה ונכדיה בבית. היא מכירה את כולם בעיר ויודעת למי לפנות כשצריך משהו. לדבריה, הכאב הגדול הוא מה שבא אחר כך: "יותר מהיום עצמו, אני עצובה על מה שקרה לנו מאז". היא אומרת שמי שיסתובב בשכונה וישאל את השכנים ישמע מכולם את אותה תחושה של הפקרה.
לוותר מראש
יגאל מלכה, בן 47, עזב את השכונה, אבל הפחד נשאר איתו. גם ילדיו המתבגרים עדיין חוששים לעבור לבד בבית החשוך מחדר לחדר. כששמע על התורים ועל המאבקים של אחרים לקבל טיפול, הוא ויתר מראש על פנייה למדינה.
גם החזרה מ"ההפוגה" בים המלח, בשבוע השני של המלחמה, נחרטה בזיכרון. נועם שלי, אם יחידנית לשניים, ביקשה שלא להחזיר אותה לשכונה. התשובה שקיבלה הייתה שהחופשה הסתיימה. היא חזרה עם שני ילדים, מזוודות וכלבה, ובהרגשה שהיא לבד בעולם.
ובכל זאת, אור
לצד הקושי, יש בשכונה גם רגעים של התחלה חדשה. נועם שלי מקווה לחגוג השנה לבנה יום הולדת, בפעם הראשונה מאז אותה שבת. היא אומרת שרק עכשיו יש לה קצת זמן לעצור, להבין ולעכל את מה שעברו. אסתר גבאי ממשיכה לעבוד במתנ"ס ולהיות הכתובת של השכנים.
מעגל הזיכרון והגבורה
לצד פינות ההנצחה הארעיות שהקימו התושבים ברחובות, הוקם בעיר אתר הנצחה עירוני קבוע: מעגל הזיכרון והגבורה. טבעת פלדה גדולה ניצבת על רחבת אבן, ולצידה ספסל־קיר מתעקל שעליו חקוקה הכתובת "מעגל הזיכרון והגבורה לזכר נפלות ונופלי השבעה באוקטובר", לצד סמל עיריית אופקים. על הקיר שובצו לוחיות זכוכית — לוחית לכל אחת ואחד מבני העיר שנרצחו ונפלו באותו יום.
תושבי מישור הגפן הוכיחו באותו יום, ובכל יום מאז, מה כוחה של קהילה. עכשיו הם מבקשים דבר אחד: שגם מישהו מבחוץ יראה אותם.
הכתבה המלאה, מאת רן שמעוני, התפרסמה ב"הארץ" ב-6 באוקטובר 2026. מתפרסם כאן באישור "הארץ".
קיר הזיכרון של אופקים
לכל אחת ואחד מבני העיר שנרצחו ונפלו ב-7 באוקטובר ובמלחמת חרבות ברזל יש עמוד זיכרון אישי באתר — עם סיפור החיים שלהם ונר זיכרון שאפשר להדליק. לקיר הזיכרון המלא.