היום, 7 באוקטובר, מלאו שלוש שנים לשבת השחורה שבה נרצחו 33 בני אדם באופקים. ברחובות מישור הגפן הזיכרון נמצא בכל פינה: תמונות, דגלים, ציורי קיר וצלליות ברזל של השוטרים שנלחמו כאן. את כל אלה הקימו התושבים בעצמם, בכל מקום שבו נפל אחד הנרצחים. השכונה היא היחידה מבין זירות הטבח שלא פונתה. התושבים ממשיכים לגדל בה ילדים, לעבוד ולחיות, כשהזיכרון צמוד אליהם.
ההכרה שלא הגיעה
לפי התחקיר של "הארץ", שורדי הטבח באופקים מעולם לא נכללו באחריות מנהלת תקומה. הם גם לא קיבלו את מסלולי הטיפול וההכרה שניתנו לשורדי המסיבות ולתושבי יישובי העוטף. בשכונה שבה כמעט כל משפחה חוותה את אותו יום מקרוב, התחושה היא שהמדינה פשוט לא הגיעה.
בכתבה המלאה ב"הארץ" מספרים תושבי השכונה בשמם על מה שעברו באותו יום ועל השנים שמאז — על הפחד שנשאר בבית, על הבקשות לטיפול שלא נענו, ועל הרגעים הקטנים שבהם החיים בכל זאת מתחילים מחדש.
תושבי מישור הגפן הוכיחו באותו יום, ובכל יום מאז, מה כוחה של קהילה. עכשיו הם מבקשים דבר אחד: שגם מישהו מבחוץ יראה אותם.
הכתבה המלאה, מאת רן שמעוני, התפרסמה ב"הארץ" ב-6 באוקטובר 2026. מתפרסם כאן באישור "הארץ".
קיר הזיכרון של אופקים
לכל אחת ואחד מבני העיר שנרצחו ונפלו ב-7 באוקטובר ובמלחמת חרבות ברזל יש עמוד זיכרון אישי באתר — עם סיפור החיים שלהם ונר זיכרון שאפשר להדליק. לקיר הזיכרון המלא.