זמני השבת באופקים · שבת פרשת נח · ו׳ בחשוון תשפ״ז · 16–17 באוקטובר 2026
17:48הדלקת נרות וכניסת השבת
18:08שקיעה
18:38יציאת השבת
19:16רבנו תם
איור לפרשת נח: ילד עם כיפה מחזיק יונה עם עלה זית, לידו תיבת נח עם בעלי חיים על הגלים, וסמן מיקום עם לב
פרשת נח. סיפור שכולנו מכירים מהגן, ושווה לקרוא שוב כמבוגרים.

כולנו מכירים את הסיפור מהגן: נח בונה תיבה, החיות נכנסות זוג זוג, יורד גשם ארבעים יום, ובסוף יש קשת. סיפור לילדים.

אבל כשקוראים אותו שוב כמבוגרים, מגלים שזה אחד הסיפורים הכי עמוקים בתורה. זה סיפור על אדם אחד שבנה משהו בזמן שכולם צחקו, על חיים במקום סגור עד שהסערה עוברת, ועל היום שאחרי.

הפרשה בדקה

לפני שנצלול, הנה מה שקורה בפרשה, בקצרה:

  1. העולם מתמלא בשחיתות ובאלימות. רק אדם אחד שונה: ״נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו״.
  2. הקב״ה מצווה על נח לבנות תיבה, ולהכניס אליה את משפחתו וזוגות מכל בעלי החיים.
  3. יורד גשם ארבעים יום וארבעים לילה, והמים מכסים את הארץ. נח ומשפחתו נשארים בתיבה כשנה שלמה.
  4. כשהמים מתחילים לרדת, נח שולח את העורב ואחר כך את היונה, עד שמתברר שאפשר לצאת.
  5. אחרי היציאה, הקב״ה כורת ברית עם העולם ושם את הקשת בענן כסימן שלא יהיה עוד מבול.
  6. בסוף הפרשה: בני האדם בונים יחד את מגדל בבל, והקב״ה מבלבל את שפתם ומפזר אותם על פני הארץ.

השבוע ננסה לקרוא את הסיפור דרך ארבעה סמלים, ועוד סיפור אחד שהוא כמו תמונת ראי שלהם.

הסמל הראשון

התיבה: לבנות לפני שיורד הגשם

עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר

נח בנה את התיבה הרבה לפני שירדה טיפה אחת. רש״י מביא שהבנייה נמשכה מאה ועשרים שנה, ובכוונה. אנשים עברו ליד, ראו אותו עובד, ושאלו מה הוא עושה. הבנייה הארוכה עצמה הייתה קריאה לחשוב שוב, כי אולי עוד אפשר לשנות כיוון.

יש פה שיעור פשוט: את הדברים החשובים בונים כשהשמיים עוד בהירים. קשר עם המשפחה, חיסכון, בריאות, חברים טובים, קהילה. כשהסערה מגיעה, כבר מאוחר להתחיל.

באופקים אנחנו מבינים את זה טוב מכולם. כאן יודעים מה זה מרחב מוגן, ויודעים שאת המקום הבטוח מכינים מראש.

הסמל השני

הצוהר: אור בתוך המקום הסגור

צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה

מה זה בעצם צוהר? רש״י מביא שתי דעות: יש אומרים חלון, ויש אומרים אבן טובה שהאירה להם מבפנים.

כך או כך, המסר דומה. גם כשאתה סגור בפנים ולא יודע מתי זה ייגמר, צריך מקור אור. משהו שמזכיר שיש עולם בחוץ ושהוא עוד יחזור.

ושימו לב להבדל בין שתי הדעות. חלון מכניס אור מבחוץ. אבן טובה מאירה מבפנים. לפעמים האור מגיע מאנשים שסביבנו, ולפעמים צריך למצוא אותו בתוכנו.

לכל אחד יש את הצוהר שלו. תפילה, לימוד, שיחה עם חבר, שולחן שבת. בתקופות סגורות, השמירה על האור הזה היא מה שמחזיק.

הסמל השלישי

היונה: לבדוק לאט אם אפשר לצאת

וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב, וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ

כשהמים מתחילים לרדת, נח לא קופץ החוצה. קודם הוא שולח את העורב, ואחר כך את היונה. בפעם הראשונה היא חוזרת בלי כלום, כי עוד אין לה איפה לנוח. נח מחכה שבוע ושולח אותה שוב, והפעם היא חוזרת עם עלה זית. הוא מחכה עוד שבוע, ורק בפעם השלישית היא לא חוזרת. אז נח יודע שאפשר.

איור לפרשת נח: ילד עם כיפה כורע ליד הגדה עם יונה ועלה זית על כף ידו, מאחוריו תיבת נח ובעלי חיים, וקשת בענן בשמיים
עלה זית אחד. סימן ראשון של חיים מספיק כדי לדעת שאנחנו בכיוון הנכון.

גם החזרה לשגרה אחרי משבר לא קורית ביום אחד. היא קורית צעד אחר צעד, ניסיון אחר ניסיון. ועלה זית קטן, סימן ראשון של חיים, מספיק כדי לדעת שאנחנו בכיוון הנכון.

הסמל הרביעי

הקשת: הבטחה לעתיד

אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן, וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ

אחרי המבול הקב״ה שם קשת בענן כסימן שהעולם לא יחרב שוב.

והנה פרט יפה: הקשת מופיעה בדיוק ברגע שבו השמש חוזרת אבל הגשם עוד לא נגמר לגמרי. היא לא מופיעה אחרי שהכל מושלם. היא מופיעה באמצע, כדי להגיד: זה יעבור.

הקשת לא מחכה שהכל יהיה מושלם. היא מופיעה באמצע, כדי להגיד: זה יעבורהפרשה שלי · פרשת נח

תמונת ראי

מגדל בבל: לבנות ביחד, אבל בשביל מה?

הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם

בסוף הפרשה מופיע סיפור הפוך. כל בני האדם מדברים ״שָׂפָה אֶחָת״ ומתאחדים כדי לבנות מגדל עד השמיים.

אחדות זה דבר נפלא. אז מה הבעיה? הבעיה היא המטרה. הם לא התאחדו כדי לעזור אחד לשני, אלא כדי להתפאר: ״וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם״. התוצאה: ״וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר״. המגדל לא הושלם, והם התפזרו.

שני סיפורים באותה פרשה: נח בנה תיבה כדי להציל חיים, ואנשי בבל בנו מגדל כדי לעשות לעצמם שם. השאלה היא לא רק אם אנחנו בונים ביחד, אלא בשביל מה.

שאלה לשולחן השבת

מה ה״תיבה״ שאתם בונים עכשיו, כשהשמיים עוד בהירים? ומה ה״צוהר״ שלכם, האור שמחזיק אתכם בימים הסגורים?

אפשר לשאול את זה סביב השולחן, גם את הילדים. התשובות לפעמים מפתיעות.

ההפטרה של השבוע

״רָנִּי עֲקָרָה״ — ישעיהו נ״ד

ההפטרה מדברת על נחמה לירושלים אחרי החורבן, ומחזירה אותנו בדיוק לפרשה: ״כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ״. כמו שהובטח שלא יהיה עוד מבול, כך מובטחת גם הנחמה.

במשפט אחד

פרשת נח מלמדת שבונים את התיבה לפני הגשם, שומרים על צוהר של אור גם בימים הסגורים, יוצאים לאט ובזהירות כשהמים יורדים, וזוכרים שהקשת מופיעה עוד לפני שהשמיים מתבהרים לגמרי. ושכשבונים ביחד, השאלה החשובה היא בשביל מה.

שבת שלום לכל תושבי אופקים

הדלקת נרות אצלנו השבוע ב־17:48, ואת כל זמני כניסת השבת ויציאת השבת באופקים תמצאו בעמוד הזמנים שלנו.

שאלות נפוצות על פרשת נח

בשבת השנייה אחרי שמחת תורה, מיד אחרי פרשת בראשית. השנה (תשפ״ז) בשבת ו׳ בחשוון, 17 באוקטובר 2026. באופקים כניסת השבת ב־17:48 ויציאתה ב־18:38.
על המבול, על נח שבנה תיבה והציל את משפחתו ואת בעלי החיים, על הקשת בענן כסימן לברית, ועל מגדל בבל.
את הברית שכרת הקב״ה עם העולם אחרי המבול: הבטחה שהעולם לא יחרב שוב במבול.
לפי מפרשים רבים, הם התאחדו מתוך רצון להתפאר (״וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם״) ולא כדי לעשות טוב, ולכן הם התפזרו.
״רָנִּי עֲקָרָה״ מספר ישעיהו, פרק נ״ד. היא נבחרה בין השאר בגלל הפסוק ״כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי״, שמזכיר את ההבטחה שלא יהיה עוד מבול.