הפרשה נפתחת במשפט קצר: "ויצא יעקב מבאר שבע, וילך חרנה". מכאן ועד סוף הפרשה, יעקב רחוק מהבית. הוא ישן בשטח, עובד קשה, ומגלה דברים חדשים על העולם ועל עצמו.
אפשר לקרוא את הפרשה כרשימה של שאלות שכל אחד מאיתנו פוגש מתישהו, ולראות איך יעקב ענה עליהן.
מה קורה למקום כשמישהו עוזב אותו?
"ויצא יעקב מבאר שבע"
רש"י שואל: למה התורה צריכה לספר מאיפה יעקב יצא? מספיק לכתוב לאן הוא הלך.
והוא עונה: כשאדם טוב יוצא מעיר, זה משאיר רושם. "יציאת צדיק מן המקום עושה רושם". כשהוא היה שם, הוא היה ההוד וההדר של המקום. כשהוא הלך, משהו חסר.
כל מי שגר בעיר קטנה מכיר את זה. כשמשפחה טובה עוברת דירה, כשבחור מהשכונה מתגייס, כשהרב של בית הכנסת עובר לעיר אחרת, מרגישים את החוסר.
התשובה של יעקב: כל אחד חשוב למקום שלו יותר ממה שהוא חושב. גם כשהולכים, משאירים חותם.
איפה פוגשים את הקב"ה?
"ויחלום, והנה סולם מוצב ארצה, וראשו מגיע השמימה"
יעקב נעצר בלילה במקום כלשהו, שם אבנים מתחת לראש ונרדם. ובחלום הוא רואה סולם: הרגליים שלו על האדמה, והראש שלו בשמיים.
הסולם לא תלוי באוויר. הוא עומד על הקרקע. הדרך לשמיים מתחילה כאן, בחיים הרגילים, בעבודה, בבית, בכביש.
וכשיעקב מתעורר, הוא אומר משפט מדהים: "אכן יש ה' במקום הזה, ואנוכי לא ידעתי". זה היה סתם מקום בדרך, אבל גם שם הייתה קדושה.
חז"ל לימדו שבלילה הזה יעקב תיקן את תפילת ערבית. אברהם התפלל בבוקר, יצחק בשדה אחר הצהריים, ויעקב בלילה, לבד, בדרך.
התשובה של יעקב: לא צריך ללכת רחוק. הקדושה נמצאת גם במקום שבו אתה עומד עכשיו. לפעמים רק צריך לפקוח עיניים.
מה מבקשים כשאין כלום?
"אם יהיה אלוקים עמדי... ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ושבתי בשלום אל בית אבי"
בבוקר יעקב נודר נדר. הוא לא מבקש עושר, לא כבוד, לא הצלחה גדולה. הוא מבקש לחם, בגד, ולחזור הביתה בשלום.
וגם באותו רגע, כשאין לו כלום, הוא כבר מתחייב לתת: "וכל אשר תתן לי, עשר אעשרנו לך". מעשר מתוך מה שעוד לא קיבל.
התשובה של יעקב: מבקשים את מה שבאמת צריך, ומתחייבים לתת עוד לפני שיש. נדיבות לא מתחילה כשיש הרבה.
איך עובדים בשביל מי שלא הוגן אליך?
"הייתי ביום אכלני חורב, וקרח בלילה, ותידד שנתי מעיני"
יעקב עובד עשרים שנה אצל לבן, דוד שלו. לבן מרמה אותו שוב ושוב, ומשנה לו את השכר "עשרת מונים", עשר פעמים.
ויעקב? הוא ממשיך לעבוד בחום של היום ובקור של הלילה, בלי שינה. בסוף הוא יכול לומר: "בכל כוחי עבדתי". כשכבשה נטרפה, הוא שילם מהכיס שלו.
היושר של יעקב לא היה תלוי ביושר של לבן. הוא עבד בנאמנות כי ככה הוא, לא כי מגיע ללבן.
התשובה של יעקב: עושים את העבודה ביושר, גם כשהבוס או הלקוח לא בסדר. ובסוף, יעקב יצא משם עם הרבה יותר ממה שנכנס.
"ויצא יעקב מבאר שבע"
הפרשה מתחילה בנגב. יעקב גדל כאן, ליד הבארות שאבא שלו חפר. מכאן הוא יוצא לעשרים שנה, ואליו הוא מתפלל לחזור "בשלום אל בית אבי".
ככה זה גם אצלנו. הרבה צעירים יוצאים מאופקים: לצבא, ללימודים, לעבודה במרכז. וכמו יעקב, הרבה מהם חוזרים, עם משפחה, עם ניסיון, עם כוחות חדשים. הבית בנגב מחכה.
מכתב קטן
לכל מי שיצא השנה מאופקים: לחיילים בבסיסים, לסטודנטים בדירות השכורות, ולמי שקם כל בוקר לעבודה רחוקה מהבית,
תדעו שהשארתם פה חותם. כשאתם לא כאן, מרגישים בחסרונכם: בבית הכנסת, ברחוב, ובשולחן של ליל שבת.
שתמצאו קדושה גם בלילות הבודדים, בבסיס או בחדר רחוק. שתעבדו ביושר גם כשלא תמיד הוגנים אליכם. ושתזכו לחזור כמו יעקב, "בשלום אל בית אבי".
הבית מחכה לכם, והדלת פתוחה.
באהבה,
אופקים שליערב שבת פרשת ויצא, תשפ״ז
שבת שלום לכל תושבי אופקים.
זמני שבת באופקים – פרשת ויצא