כיכר היונים באופקים עברה חידוש: היונים שופצו וחזרו למקומן

יש מקומות שאתה נותן בהם פנייה כל יום, ובשלב מסוים הם מפסיקים להיות צומת ומתחילים להיות כתובת. "ניפגש בכיכר היונים" זה משפט שכל אופקימי מבין בלי הסבר נוסף — ולא בגלל השלט. בגלל שלוש היונים הלבנות שעומדות שם באמצע.

בלב העיר הוותיקה, על ציר שדרות הרצל — אחד העורקים הראשיים של אופקים — עברה הכיכר בחודשים האחרונים עבודות התחדשות. במרכזה ניצבות אותן שלוש יונים — אחרי חידוש, וכל אחת מורמת על כן משלה — וסביבן ריצוף אבן חדש וגינון הכולל עצים ושיחים. שלט הכיכר נשאר במקומו כפי שהיה.

שלוש היונים שהפכו לשם

במרכז הכיכר ניצבות שלוש יונים לבנות — "יוני השלום" — כל אחת על כן משלה, על גבי במה מרוצפת. הן סימן ההיכר של הצומת, ובמידה רבה גם הסיבה שהכיכר קיבלה את שמה: לא ועדת שמות נתנה לה אותו, אלא התושבים, שקראו לה על שם מה שהם רואים.

את היונים המקוריות יצר האמן והפסל חיים טדגי ז״ל בשנת 1998. טדגי, שהיה גם צייר ומורה לאמנות מוערך באופקים, ניהל בעיר את המרכז לאמנות, והציב פסלים ויצירות סביבתיות נוספים בכיכרות ובמרחב הציבורי ברחבי העיר. גם ביתו ברחוב ירמיהו הוא יצירת אמנות בפני עצמה, ואחד המקומות המצולמים באופקים.

היונים שעומדות בכיכר היום הן אותן יונים. הן לא הוחלפו ולא גדלו — הן פורקו ונשלחו לחידוש במסגרת העבודות בציר הרצל, ובזמן שהן היו בטיפול הכיכר נראתה ריקה. זו הסיבה לפניות של התושבים. עם החזרתן הן הוצבו אחרת: כל יונה על כן משלה על גבי הבמה המרוצפת, במקום לשבת נמוך בתוך הצמחייה כפי שהיה קודם. הגודל לא השתנה — מה שהשתנה הוא הגובה שבו הן עומדות והמראה המחודש שלהן, ולכן הן נראות היום מרשימות ובולטות הרבה יותר. הדימוי, המספר והמיקום נשמרו, כך שהסמל שטדגי נתן לעיר לפני קרוב לשלושה עשורים ממשיך לעמוד באותו מקום — בדיוק אותן יונים, בתצוגה אחרת.

למה יונים דווקא. יונת השלום היא מהסמלים המוכרים באמנות הישראלית, ובעיר שיושבת בנגב המערבי — כמה קילומטרים מהגבול — היא נושאת משמעות שאין צורך להסביר לאיש מהתושבים.

מה השתנה בכיכר

השינוי הבולט הוא היונים עצמן: חידוש היונים, וכל אחת על כן משלה על הבמה שבמרכז הכיכר. לצדן קיבלה הכיכר ריצוף אבן חדש שמחליף את המשטח הישן, וגינון הכולל מדשאה, שיחים ועצים מעוצבים בגיזום נמוך. שלט "כיכר היונים" נשאר במקומו כפי שהיה. התוצאה היא כיכר שנראית פחות כמו אי תנועה ויותר כמו פינה מטופחת בלב העיר.

זה משתלב במגמה רחבה יותר של שדרוג המרחב הציבורי באופקים בשנים האחרונות — מתנופת הבנייה בשכונות החדשות ועד הטיפול בכיכרות ובצירים הוותיקים. במקרה הזה השדרוג לא ויתר על הסמל אלא שיפץ אותו והרים אותו.

נקודת ציון, לא רק מעגל תנועה

מעבר לתפקידה כמעגל תנועה על אחד הצירים העמוסים בעיר, כיכר היונים היא אחת הכתובות המוכרות ביותר באופקים. סביבה מרוכזים עסקים ושירותים — בהם סניפי קופות החולים כללית ולאומית — והיא משמשת נקודת התמצאות טבעית למי שמגיע למרכז המסחרי הוותיק.

היא גם מדד לשינוי שעברה העיר. בריאיון לאופקים שלי סיפר חבר מועצת העיר מטעם ש״ס, הרב ינון מצליח, שפעם בכיכר היונים חנו איפה שרצו, כי פשוט לא הייתה תנועה — והיום, עם צמיחת העיר, גם זה נראה אחרת. אותה כיכר, עיר אחרת.

יש משהו מדויק בבחירה הזאת. עיר שצומחת יכולה להחליף סמלים, או לטפח את מה שכבר יש לה. אופקים בחרה באפשרות השנייה — אותן שלוש יונים, באותו מקום, רק מחודשות ועומדות גבוה יותר. ואולי הדבר שהכי מסגיר כמה הן חשובות לעיר הוא בכלל מה שקרה כשהן נעלמו לכמה שבועות: אנשים שמו לב, ושאלו.

שאלות נפוצות