רב-נגד איתמר אלוס (אילוז)

איתמר, בנם של מרגלית ושלמה, נולד באופקים ב־16 בספטמבר 1984, י"ט באלול תשמ"ד — אח לאסתי, אודליה, אדווה, אדר, אייר ואור. בברית נוספו לו השמות דינר, מרדכי וישראל. הוא גדל בעיר והתחנך בה: בבית הספר "אביר יעקב", במקיף הדתי ובסניף בני עקיבא. כבר כילד בלט ברגישותו לסובבים אותו. הוא היה הראשון להציע עזרה, והנתינה הייתה אצלו דרך חיים ולא מעשה יוצא דופן. לצד זאת היה שמח, הרפתקן וחקיין — אין מי שלא זוכר את קול הדונלד דאק שלו בכל מפגש חברתי. הייתה לו יכולת נדירה לחבר בין אנשים ולהעניק לכל אחד תחושת שייכות. אחרי התיכון שירת במשמר הגבול, ובתום השירות הסדיר התגייס למשטרת ישראל. הוא שירת במרחב הנגב ומילא בו תפקידים רבים, בהם יומנאי בתחנת נתיבות. בתחנה התנדב לרכז את פרויקט ילק"ם עם ילדים, נוער ואנשים עם צרכים מיוחדים, והרבה לדבר על החשיבות שבלתת מקום דווקא ל"שקופים" שבחברה. הוא נישא לאתי, והשניים גידלו באופקים את ארבעת ילדיהם — טליה, ניתאי, אדל ואמיתי. איתמר היה הלב הפועם של המשפחה: יזם מפגשים, הכין את מטעמיו ותמיד היה הראשון לקום לרקוד. בשעות הפנאי ניגן בסקסופון ובכינור. בבוקר שמחת תורה, 7 באוקטובר 2023, התעורר לתפילה. כשנשמעו האזעקות והירי הכניס את בני ביתו לממ"ד ויצא בבגדי חג עם אקדחו האישי ומחסנית אחת בלבד, בלי לדעת את גודל האירוע. הוא נלחם לצד שוטרים ואזרחים, טיפל בפצועים תחת אש, חילץ אנשים ממיגוניות ומבתים והגן בגופו על פצועים בזמן שמחבלים ירו לעברם. כשהתברר שאי אפשר לפנות פצועים באמבולנס, פינה אותם בעצמו לבית החולים סורוקה ברכב של שכן שחלונותיו נופצו ומחוררים מכדורים — ואז שב לעיר והמשיך בלחימה ובסריקות עד שעות הלילה המאוחרות. באותה שבת הציל עשרות תושבים. בשנים שאחרי סיפר את סיפורו בארץ ובעולם, בהרצאות ובסיורים בשכונת מישור הגפן. סיפורו תועד בספרו של נפתלי חן "הגיבור מהדלת ממול", והוא עצמו הוציא חוברת בשם "הנס שעשה לי הקדוש ברוך הוא" בשלוש שפות. לדבריו, סיפר כדי להודות על הנס, כדי שהעדות תישמר לדורות הבאים — ובעיקר כדי להעלות על נס את זכרם של הנופלים. באותה שבת לא נפגע בגופו, אך נשא איתו פציעה בנפש. בשנת 2025 זכה בפרס יושב ראש הכנסת לאיכות חיים ובאות יקיר העיר אופקים, והועלה בדרגה בטקס המצטיינים של מרחב הנגב. בדצמבר 2025, במהלך טיפול רפואי שעבר בשל הפוסט־טראומה, לקה בדום לב פתאומי. הוא פונה לסורוקה מורדם ומונשם ונפטר כעבור ימים אחדים, ב־3 בינואר 2026, והוא בן 41. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין באופקים, והותיר אישה, שתי בנות ושני בנים, הורים, אח וארבע אחיות. על מצבתו נכתב: "איש חסד ושמחה שנגע בכל אדם, בעל ואבא אוהב, גיבור ישראל". רחוב התמר, שבו נלחם באותו בוקר, ייקרא על שמו. ספדה לו בתו טליה: "תמיד אמרת 'יש פצועים שרואים את הפציעה שלהם'. ואצלך הפציעה הייתה קשה מאוד, בלב שלך. פציעה בנפש שלא כולם מצליחים לראות אותה. ובסוף הלב שלך לא עמד בזה".